פסק-דין בתיק ת"א 2922-10-08

רקע עובדתי

1.         בסוף חודש 8/07, או בסמוך לכך, רכש התובע צעצועים ומשחקי בית לילדים מסין. הסחורה נשלחה דרך הים והגיעה לנמל אשדוד בתאריך 22.9.07. ביום 17.10.07 עברה המכולה בדיקת שיקוף באתר המכולות בבית המכס אשדוד, וכן בדיקה פיזית מדגמית ברמפה הסמוכה לאתר המשקף.

            בבדיקה הפיזית המדגמית נפתחו באופן מדגמי מספר קרטונים שהיו במכולה, ואז התגלה, כי המכולה מכילה טובין שלגביהם קיים חשד שהם מפירים זכויות יוצרים, טובין שאסורים בייבוא (כדורי פלסטיק לרובי צעצוע ובטריות ללא תקן), וכן טובין שלא הוצהר עליהם (אופניים חשמליים).

2.         בשל ממצאים אלה הוחלט לבצע למכולה בדיקה פיזית מקיפה, ועל כן הוחלט להעביר את המכולה לאתר קונטרם, שם מתבצעת אותה בדיקה פיזית מקיפה. בדיקה זו בוצעה ביום 22.10.07 ובמהלכה נבדקה תכולת המכולה, קרטון קרטון. בבדיקה זו התגלה, כי הסחורה מכילה 24 קרטונים (1,671 יחידות ספיידרמן) וכן 4 קרטונים (421 יחידות באטמן) שלגביהם עלה חשד כי הם מפירים לכאורה זכויות יוצרים או סימנים מסחריים מסוג Batman ו-Spiderman, ועל כן הם עוכבו למשך 3 ימי עבודה ועל כך נשלחה הודעה לתובע.

3.         בעקבות הממצאים שהתגלו הוחתם התובע על מסמך בו הוא מאשר, כי ייבא טובין שאסורים בייבוא (כדורי פלסטיק לרובי צעצוע) וטובין שלא הוצהר עליהם (2 אופנועים חשמליים, 3 קסדות רוכבים ומעיל רוכבים מסוג הונדה). באותו מסמך ביקש התובע לכפר על מעשיו בכופר כסף ולצורך כך הפקיד סכום של 1,500 ש"ח.

4.         לאחר שתהליך בדיקת המכולה במסוף קונטרם הסתיים, שוחררה המכולה (למעט יחידות הבאטמן והספיידרמן, כדורי הפלסטיק, האופניים החשמליים, הקסדות והמעיל), והיא התקבלה אצל התובע ביום 29.10.07.

התביעה, ההגנה וההודעה לצד שלישי

5.         בכתב התביעה ובתצהיר מטעמו טען התובע, כי עם פתיחת המכולה התגלה, כי לתכולת המכולה נגרמו נזקים חמורים במהלך הבדיקות שבוצעו בעת שהמכולה היתה בנמל. הוא טען עוד, כי התגלו חסרים במכולה, וכי חסרים אלה נגרמו בעת שהמכולה היתה ברשות הנתבעים או מי מהם. בהתאם לחוות דעת שמאי שצירף לכתב התביעה, שווי הפריטים החסרים והפריטים שניזוקו עומד על סך 26,635 ש"ח, לא כולל מע"מ.

            בנוסף לטענותיו לעניין הנזקים והחסרים שנגרמו לתכולת המכולה, טען התובע כי במהלך ההתקשרות בינו לבין הנתבעת 2, עמיל המכס שטיפל מטעמו בשחרור המכולה, הוא נדרש לשלם ואף שילם סכומים ביתר שלא היה חייב לשלם. לדבריו, תשלומי היתר ששילם לנתבעת מס' 2 מסתכמים, לכל הפחות, ב-30,000 ש"ח.

            כן תבע התובע מהנתבעים לשלם לו את שווי שני זוגות האופניים החשמליים, 3 הקסדות ומעיל העור, שלא הוצהר עליהם ושבגינם הוא שילם, כאמור, כופר בסך 1,500 ש"ח.

            בנוסף לנזקים הנ"ל תבע התובע מהנתבעים פיצוי בסך 20,000 ש"ח, בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב הנזקים והחסרים שהתגלו בסחורה, הפסד רווח ונסיעות.

6.         את התביעה הגיש התובע נגד מדינת ישראל בהיותה המעסיקה של פקידי המכס, אשר טיפלו בביצוע הבדיקות הפיזיות של המכולה הן ברמפה שבאתר המשקף והן בבדקיה הפיזית המקיפה שבוצעה באתר קונטרם. כמו כן הוגשה התביעה נגד חב' ח.כספי נכסים וניהול 2000 בע"מ (להלן: "הנתבעת 2" או "חב' ח.כספי"), המעסיקה של עמיל המכס, אשר טיפל מטעמה בכל הליך שחרור המכולה מהנמל.

7.         חב' ח.כספי שלחה הודעה לצד שלישי נגד חברת י.ק. שירותים ימיים בע"מ, אשר ביצעה, באמצעות עובדיה, את הליך פריקת הסחורה מהמכולה ופתיחת הקרטונים לצורך בדיקת התכולה הן בבדיקה הפיזית המדגמית באתר המשקף והן בבדיקה הפיזית המקיפה באתר קונטרם. נטען, כי אם תוטל אחריות על חב' ח.כספי לנזקים שכביכול נגרמו לתכולה במהלך הבדיקות, טענה שהוכחשה בתוקף על ידי ח.כספי, האחריות לגרימת נזקים אלה מוטלת על חב' י.ק. שירותים ימיים בע"מ, אשר עובדיה בלבד היו במגע פיזי עם הסחורה.

8.         לאחר שמיעת הראיות ובטרם סיכמו הצדדים את טענותיהם, ביקש התובע, בהמלצת בית המשפט, לדחות את התביעה נגד המדינה ללא צו להוצאות. ב"כ המדינה הסכימה לדחיית התביעה והשאירה את שאלת ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט. לאור האמור, הוריתי בפסק דין חלקי שניתן באותו מעמד על דחיית התובענה נגד המדינה, וזאת ללא צו להוצאות. מכאן, התביעה העומדת לדיון והכרעה בפסק דין זה היא התביעה נגד ח. כספי בע"מ, וההודעה לצד שלישי ששלחה חב' ח.כספי לי.ק. שירותים ימיים בע"מ.

נזקים לתכולה

9.         כאמור, בכתב התביעה ובתצהירו טען התובע, כי במהלך ביצוע הבדיקות הפיזיות לתכולת המכולה, נגרמו לסחורה נזקים, אשר הוערכו על ידי השמאי מטעמו, מר מנאדרה עלי, בסכום של 16,285 ש"ח. בחוות הדעת הסביר השמאי בפרק תיאור הנזקים, כי בעת בדיקת הסחורה הוא גילה, כי רבות מהאריזות קרועות, ככל הנראה מפגיעת סכין או כלי חד, וכי הסחורה בתוך הקרטונים היתה פגועה, חלקה מעוך ושבור, וחלק קרוע או חתוך בכלי חד. לדבריו, הסחורה הפגועה לא היתה ראויה לשיווק מכיוון שהיא אינה עונה על הדרישות המסחריות לצורך שיווק.

10.        אין מחלוקת בין הצדדים, כי שתי הבדיקות הפיזיות בוצעו על ידי הצד השלישי בנוכחות עמיל המכס מעם הנתבעת מס' 2. אין גם מחלוקת, כי התובע לא היה נוכח באותן בדיקות, וכי האינטרס שלו היה אמור להיות מיוצג על ידי עמיל המכס של הנתבעת 2, אשר את שירותיה שכר התובע לצורך הטיפול בשחרור המכולה מן הנמל. יתרה מכך, בחקירתו הנגדית העיד התובע, ועדותו בעניין זה היתה מקובל עלי, כי ביום בו בוצעה הבדיקה הפיזית המקיפה הוא יצר קשר עם הנתבעת 2, וביקש להיות נוכח בבדיקה, אך עמיל המכס מטעמה, שלומי, שכנע אותו שאין צורך בכך, ושבכל מקרה, הפרוצדורה הכרוכה במתן היתר לכניסתו לאתר היא פרוצדורה מורכבת, ולא בטוח שאם יגיע לנמל, הוא יורשה להיכנס.

            עולה, אם כן, כי לא היתה לתובע אפשרות ממשית להיות נוכח בבדיקות הפיזיות שבוצעו למכולה, ולא היתה לו אפשרות ממשית לפקח על אותה בדיקה. בנסיבות אליהן נקלע התובע, אין ספק שהיכולת שלו להוכיח כי הנזקים שנגרמו למכולה אכן נגרמו במהלך הבדיקות היא מוגבלת, שכן מידע זה מצוי בידי חב' ח.כספי וחב' י.ק. שירותים ימיים, אשר בנוכחות נציגיהן בוצעו הבדיקות. לחברות אלו אינטרס כספי מובהק שלא לדווח על נזקים שנגרמים לסחורה במהלך הבדיקות, מתוך חשש שאם ידווחו על נזקים כאמור, תוגש נגדן תביעה, כפי שאכן קרה במקרה דנן. מכאן הקושי הנוסף בו עומד התובע להוכיח, כי הנזק נגרם במהלך ביצוע הבדיקות הפיזיות.

11.        בנסיבות אלו שבהן אין לתובע יכולת ממשית להוכיח את הסיבה שגרמה לנזק בשרשרת האירועים אותה עברה הסחורה, ושבכל אחד מהם יכול היה הנזק להיגרם, וכאשר המידע הרלבנטי מצוי דווקא בידי בעל הדין שכנגד, אין להכביד עם אותו תובע בדרישות הראייתיות, ומקום שמוכח על ידו קיומו של נזק, שלכאורה עלול היה להיגרם בבדיקות הפיזיות, נטל הראיה עובר לשכמו של הנתבע, אשר נדרש להביא מטעמו ראיות שיש בהן כדי לתמוך בגרסתו שלא נגרם נזק בעת ביצוע הבדיקות. להסרת ספק, נטל השכנוע הסופי עדיין מוטל על התובע, ועדיין מוטלת עליו החובה להוכיח, במידת ההוכחה הדרושה במשפטים אזרחיים - דהיינו מאזן ההסתברויות - כי הנזק נגרם על ידי הנתבע. ברם, במקרים כאלה, כמות ואיכות הראיות הנדרשת מהתובע לצורך הרמת הנטל הן בכמות ובאיכות פחותות מאשר במקרה הרגיל שבו הראיות כולן נמצאות, או אמורות להימצא, בידי התובע.